מחסני חשמל בעמ נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א

החלטה

מונחת בפני בקשתו של עו"ד אורן טננבוים, המנהל המיוחד של מחסני חשמל בע"מ (בפירוק) (להלן: המבקש והחברה, בהתאמה). על פי הבקשה, נצבר בקופת הפירוק סכום העולה על 4.6 מיליון ₪, וזאת בעיקר תודות להליך משפטי ממושך שהתנהל מול בנק מזרחי, בו פסק לאחרונה בית המשפט העליון כי על הבנק לשלם לחברה 4.5 מיליון ₪. אי לכך, עותר המבקש לסעדים הבאים:

תשלום שכר טרחתו.

תשלום יתרת החוב לנושים הרגילים.

תשלום יתרת הסכום שנותר בקופה למשתתפים.

אדון בעתירות אלה על-פי סדרן, ראשונה ראשונה ואחרונה אחרונה.

שכר טרחת המנהל המיוחד

המבקש עותר לקבלת שכר טרחה בסך 241,250 ₪, עבור תקופה בת שלוש וחצי שנים, מיום 1.12.2006 ועד 30.6.2010. כן עותר המבקש להחזר הוצאות בהיקף של 8,906 ₪. סכום שכ"ט המבוקש אינו מבוסס על תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם) התשמ"א-1981 (להלן: התקנות), אלא על חישוב שעתי. על פי הבקשה השקיעו המבקש וצוותו 1,253 שעות בניהול התביעה במהלך התקופה בגינה מבוקש שכר הטרחה.

המנהל המיוחד מבהיר שהסכום המבוקש מבוסס על מנגנון שהוסדר עוד בשנת 2001 בין כונס הנכסים הרשמי לבין המפרק הקודם בתיק, עו"ד יונתן בך ז"ל, ואשר אושר מאז ע"י בית משפט זה מספר פעמים, הן על פי בקשותיו של המפרק הקודם והן על פי בקשת המבקש עצמו. עוד מסביר המבקש כי קופת הפירוק נושאת אך בחלק משכר הטרחה, בעוד "המשתתפים" הסכימו לשאת ביתרת הסכום. כתוצאה מכך, תעריף שכר הטרחה המבוקש מקופת הפירוק עומד על 50$ לשעה בלבד. זה המקום לציין כי כונס הנכסים הרשמי נתן הסכמתו לבקשה.

לא לעיתים קרובות יאשר בית המשפט שכר טרחה שאינו על פי התקנות. עם זאת, נוכח נסיבותיו המיוחדות של תיק זה, ונוכח הסכמות הצדדים ארוכות השנים, אשר אף קיבלו את אישורו של בית משפט זה בעבר, וכך למעשה פעלו במשך 18 שנות קיומו של תיק זה, ומסיבות אלה בלבד, אני מאשרת את שכר הטרחה המבוקש.

תשלום דיבידנד לנושים הרגילים

המנהל המיוחד מבקש לשלם לנושים הרגילים סך של 366,861 ₪. נושים אלה קיבלו עד היום 90% מנשייתם, והסכום המבוקש, המהווה 10% מסך נשייתם, ישלים למעשה את תשלום הדיבידנד לנושים אלה ל- 100%.

יחד עם זאת, המבקש עוסק בשאלה האם בנוסף לסכום זה, שהוא סכום נומינלי, זכאים המבקשים אף להפרשי הצמדה בגין התשלום. המבקש סבור, בסופו של דבר, כי אין לשלם לנושים הרגילים את הפרשי ההצמדה, וזאת מסיבות כאלה ואחרות הקשורות בדחיית "ראש הנזק" המתייחס לנשייתם במסגרת התביעה האמורה.

את מסקנתו של המבקש באשר לשאלת ההצמדה לא אוכל לקבל. ללא כל קשר לשאלת התביעה, הרי במצב בו קיימים נושים רגילים אשר נשייתם אינה מוטלת בספק ושולמו להם מלוא חובותיהם הנומינליים, ולאחר תשלום זה נותרו סכומי כסף בקופת הפירוק, הרי זכאים הם גם להפרשי הצמדה. לא ברור, אם כן, מדוע יש לשלול מנושים אלה את הפרשי ההצמדה.

נוכח עמדתי זו, אני מאשרת את תשלום הדיבידנד הנומינלי בשיעור של 10%. אשר לשאלת ההצמדה, יתכבד המבקש ויגיש בקשה חדשה הכוללת את תחשיב תשלומי ההצמדה בגין הסכום ששולם.

תשלום דיבידנד למשתתפים

המנהל המיוחד מבקש לשלם למשתתפים את יתרת כספי קופת הפירוק, וזאת לאחר תשלום שכר הטרחה והתשלום לנושים הרגילים (כמפורט לעיל). על פי פלט רשם החברות, על המשתתפים נמנים ארבעה: מר יצחק דותן (20%), מר שמואל מנדז'יצקי (20%), מר רפי אביטל (20%) וגב' ג'ויס גולן (40%).

עם זאת המבקש ממליץ לחלק את הדיבידנד רק למר דותן ולגב' גולן. לטענתו, שני אלה, הצטרפו לתביעה מתחילתה, סייעו במימונה ונשאו בעלויות האגרות. מר מנדז'יצקי, לעומתם, החליט שלא להצטרף ולא לשאת בהוצאות המשפט. אשר למר אביטל, זה היה שותף לתחילת התביעה ואף נשא בחלקו במחצית הראשונה של האגרה, אך מאז "אבדו עקבותיו". עוד מציין המבקש כי השניים האחרונים ממילא לא פנו אליו לשם עמידה על זכויותיהם כמשתתפים.

נראה כי גם כאן נתפס המבקש לכלל טעות. זכותם השיורית של המשתתפים אינה נקבעת מכוח תרומתם להליך משפטי זה או אחר, אלא מתוקף היותם בעלי מניות בחברה שבפירוק. אי לכך, את התשלום יש לבצע על פי חלקם בחברה. כמו כן, אין נפקא מינה אם המשתתפים פנו אל המבקש לשם מימוש זכויותיהם אם לאו.

עם זאת, נדמה כי הפיתרון לשאלת התגמול המגיע למר דותן ולגב' גולן (ואולי אף, באופן חלקי, למר אביטל), אשר נשאו בהוצאות שונות הקשורות להליך התביעה, הינו במסגרת של החזר הוצאות, הקודמות לחלוקת הדיבידנד. תגמול מסוג זה נתון לשיקול דעתו של המנהל המיוחד, וככל שברצונו לפעול כך, עליו להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט.